לגעת בקרע: הבמאי הישראלי שזכה באמי על מלחמת הכרזות בניו יורק

כשתמונות של ישראלים שנחטפו במהלך מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר הופיעו ברחובות ניו יורק, הם הפכו במהרה למוקד של מחלוקת ציבורית סוערת. בזמן שהיו כאלה שתלו כרזות כדי לעורר מודעות לגורל החטופים, אחרים החלו לתלוש אותן - מה שהצית עימותים שחשפו פילוגים פוליטיים וחברתיים עמוקים.

 

עבור הבמאי הישראלי-אמריקאי נמרוד שפירא, בוגר בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סטיב טיש בפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, שמתגורר בניו יורק מאז 2013, המחלוקת הייתה אישית ובלתי אפשרית להתעלמות.

 

סרטו התיעודי באורך 75 הדקות, "TORN: מלחמת הכרזות היישראלית-פלסטינית ברחובות ניו יורק", עוקב אחר עשרה מאזרחי ניו יורק, בהם אמנים, פעילים ובני משפחות חטופים, כדי לבחון את המניעים של מי שתלו את הכרזות ושל מי שהסיר אותן. דרך החוויות שלהם, הסרט בוחן שאלות של זהות, חופש ביטוי ואמפתיה בחברה ההולכת ומקצינה.

 

הסרט זיכה את שפירא בפרס האמי של ניו יורק בקטגוריית תיעודי- תרבות (Documentary – Cultural). שפירא סיפר לנו על החוויה האישית שהובילה אותו ליצור את TORN, ההשפעה הבלתי צפויה של ההקרנות, והלקחים שהוא נושא עימו משנותיו באוניברסיטת תל אביב.

 

^{מתוך הסרט TORN}

 

"לא רציתי לעשות את הסרט הזה, אבל הייתי חייב"

שפירא ביקר בני משפחה בישראל ב-7 באוקטובר 2023, כאשר החלו לזרום הידיעות על אנשים שנרצחו ונחטפו. בין הקורבנות היו יקיריהם של חברי משפחה ואנשים ממעגל מכריו הרחב. עוד בהיותו בתל אביב, הוא צפה בסרטונים שבהם נראות כרזות חטופים נתלשות בניו יורק. הוא זיהה את הרחובות והפינות שבהם התרחשו האירועים. הם היו חלק מהשכונה שהכיר כביתו.

 

כשחזר לניו יורק מספר שבועות לאחר מכן, נתקל בקיר המכוסה בכרזות חטופים בשדרה השישית וברחוב העשירי. המראה גרם לו להרגיש שהסבל שחוותה ישראל זוכה להכרה. עם זאת, הוא שמע גם אנשים שהכיר במשך שנים מטילים ספק בשאלה האם באמת יש חטופים.

 

ככל שהכרזות הפכו שנויות במחלוקת יותר ויותר, שפירא החל לראות בהן סמלים למשהו הרבה יותר גדול: מאבק על השאלה על מי מותר שיאבלו בפומבי. "אז החלטתי לכוון מצלמה אל העיר שלי. מעולם לא יצרתי בעבר עבודות שעסקו בזהות שלי. לא רציתי לעשות את הסרט הזה, אבל הייתי חייב", הוא מספר.

 

הוא ביקש לתעד את מה שקורה בטרם ייעלמו הכרזות מקירות העיר והרגע יחלוף. "שאלתי את עצמי למה כל כך הרבה אנשים שאין להם להם שום קשר למערכה בישראל, ורחוקים ממנה כ-6,000 מייל, פתחו במלחמה משלהם שנעשית עם דבק ונייר".

 

^{מתוך הסרט TORN}

 

"אני לא מצפה מאיש לשנות את דעותיו הפוליטיות לאחר הצפייה בסרט. אבל אני מקווה שהם יעזבו עם קצת יותר סקרנות, קצת פחות ודאות, ועם היכולת להכיל יותר מאמת אחת בו זמנית. עלינו להיות מסוגלים לחלוק בלהט מבלי לשלול את אנושיותו של הזולת. בסופו של דבר, אני מאמין שהדרך היחידה קדימה היא דו-קיום".

 

סרט שהוא הרבה מעבר לכרזות

אף על פי ש-TORN מתחיל בכוונות ובכרזות, שפירא מציין כי השאלות המרכזיות של הסרט נוגעות לחברה שבתוכה התפתחה המחלוקת. "TORN הוא לא באמת סרט על כרזות. זה סרט על אמריקה, לא על המזרח התיכון – על חופש ביטוי, קיטוב, תידורות ההד שבנינו סביב עצמנו, ומה קורה כחברה שמעדיפה להשתיק אנשים במקום להקשיב להם".

 

הפרספקטיבה הזו עיצבה גם את האופן שבו התייחס לאנשים שהופיעו בסרט התיעודי. "לא רציתי להגיד לצופים מה לחשוב. רציתי לשאול שאלות, ולאתגר את הצופים להביט מעבר לשכנועים של עצמם ולהכיר באנושיותם של אנשים שאולי הם חלוקים עליהם מהיסוד".

 

שפירא אינו מצדיק את הסרת הכרזות, אך הוא מאמין שהבנת המניעים העומדים מאחורי מעשיהם של אנשים היא חיונית. הוא מתאר את אלה שהסירו אותן כבני אדם בעלי חוויות ואמונות שונות בתכלית – בהם אנשים שאיבדו קרובי משפחה בעזה, אנשים שלא קראו את הכרזות ואחרים שפעלו מבלי להבין במלואו את משמעותן.

 

"אני לא מצפה מאיש לשנות את דעותיו הפוליטיות לאחר הצפייה בסרט. אבל אני מקווה שהם יעזבו עם קצת יותר סקרנות, קצת פחות ודאות, ועם היכולת להכיל יותר מאמת אחת בו זמנית. עלינו להיות מסוגלים לחלוק בלהט מבלי לשלול את אנושיותו של הזולת. בסופו של דבר, אני מאמין שהדרך היחידה קדימה היא דו-קיום".

 

"הבנתי שהשיחות שמתקיימות אחרי ההקרנות הן חלק בלתי נפרד מ-TORN בדיוק כמו הסרט עצמו"

 

כשהסרט מסתיים - השיחות מתחילות

מאז צאתו לאור, הוקרן TORN ביותר מ-150 אירועים והקרנות באוניברסיטאות, מוזיאונים, בתי כנסת ומוסדות קהילתיים ברחבי ארצות הברית. שפירא הנחה באופן אישי דיונים בכמעט 100 מהם, כולל אירועים באוניברסיטת קולומביה, הרווארד, סטנפורד, NYU ועוד. ההקרנות הפגישו קהלים בעלי נקודות מבט מנוגדות לחלוטין, ובהם סטודנטים שהשתתפו במאהלי מחאה פרו-פלסטיניים בקמפוסים, סטודנטים יהודים שחוו אנטישמיות, ישראלים-אמריקאים ופלסטינים-אמריקאים.

 

עבור שפירא, כמה מהרגעים המפתיעים ביותר התרחשו דווקא אחרי שהכותרות על המסך התחלפו בקרדיטים הסופיים. באחת ההקרנות, מצביע של טראמפ מסן פרנסיסקו ואישה פלסטינית-אמריקאית מברקלי שוחחו על כמה נדיר ששמעו אנשים בעלי דעות הפוכות מתבטאים מעבר לקטעי וידאו קצרים בחדשות. איש מהם לא שינה בהכרח את דעתו, אך הם הקשיבו.בהקרנות אחרות, שאליהן שפירא לא יכול היה להגיע, הקהל המשיך לדון בסרט עד שסדרן ביקש מהם לעזוב את האולם. 

 

חוויות אלו עיצבו גם את הבנתו של שפירא לגבי תפקידו של הקולנוע התיעודי בעידן ששולטים בו הרשתות החברתיות. בניגוד לחילופי הדברים המהירים בפלטפורמות האינטרנטיות, הוא מאמין שסרטים תיעודיים מציעים לצופים הזדמנויות לשהות לצד נושאים מורכבים ולשקול נקודות מבט שאחר כך היו עלולים להתעלם מהן."אני מאמין שאמפתיה אינה משאב מוגבל, וקולנוע תיעודי הוא אחד הכלים הטובים ביותר שיש לנו כדי להוכיח זאת".

 

^{מתוך הסרט TORN}

 

"זה חלק ממה שהמוסד מעניק לך: אנשים מדהימים שנשארים איתך לאורך הדרך".

 

החוויה באוניברסיטת תל אביב שעיצבה את דרכו הקולנועית

אמונתו של שפירא בכך שמצלמה יכולה לפתוח שיחות במקום לסגור אותן החלה להתעצב הרבה לפני TORN, במהלך לימודיו בבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. הוא למד באוניברסיטה בין השנים 2007 ל-2011 וסיים תואר ראשון באמנויות (BFA).

 

אחת החוויות המכוננות שלו הייתה יצירת סרט הגמר שלו, "ששי קשת לעולם לא אוכל פלאפל", סרט עלילתי קצר שהוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בשנגחאי ב-2013, ב-HollyShorts בלוס אנג'לס, ובפסטיבלי סרטי סטודנטים בתל אביב. למרות שהפקת הסרט לימדה אותו כיצד לפתח רעיון ולהביא אותו לקהלים, שפירא אומר שהלקחים החשובים ביותר שלו באוניברסיטת תל אביב חרגו מעבר לטכניקות עשיית קולנוע.

 

"מה שלקחתי מהשנים ההן היה הרבה מעבר למלאכת הקולנוע. זו הייתה דרך להסתכל על העולם: ההבנה שמצלמה יכולה להיות כלי לשאילת שאלות, לא רק למתן תשובות, ושלכל זווית צילום ומיקום יש משמעות של בחירה פוליטית". הוא זוכר לטובה גם את האנשים שפגש באוניברסיטה, כולל החברים ספסל הלימודים שנשארו חברים קרובים. ביניהם נמצא שי מזרחי, שלמד שנה אחת מתחת לשפירא ובהמשך הפך לעורך ולתסריטאי השותף של TORN.

 

לאחר סיום לימודיו, עבר שפירא לניו יורק ב-2013 וטיפח קריירה שמשלבת בין סטוריטלינג, טכנולוגיה ופרסום. כמנהל קריאייטיב, הוא עבד על פרויקטים עבור מותגים מובילים כגון נייקי, קוקה-קולה, וולמארט ואיקאה, תוך כדי המשך פיתוח עבודה עצמאית במציאות מדומה (VR), סיפור סיפורים סוחף וקולנוע תיעודי. הוא אף הפך לעמית מחקר במעבדה לקולנוע פתוח של MIT (Open Documentary Lab). לאורך הקריירה המגוונת הזו, העניין שלו בקולנוע תיעודי נותר קשור בקשר הדוק לתהליך הגילוי.

 

"לפעמים הסיפור המעניין ביותר הוא זה שלא ידעת שאתה מחפש".

 

פרס אמי לסיפור ששורשיו בניו יורק

שפירא החל ליצור את TORN ללא אולפן, ללא הזמנה מגוף שידור, או תמיכה פיננסית משמעותית. מה שהיה לו היה תחושת דחיפות וסיפור שהרגיש חייב להיות מתועד. מאז, הסרט שודר ב-PBS בניו יורק ובטלוויזיה הבינלאומית, הגיע לקהלים ברחבי ארצות הברית, והוצג בשיחת קולנוענים בערוץ האוסקר של האקדמיה לקולנוע.

 

הזכייה באמי של ניו יורק הייתה משמעותית במיוחד בשל תפקידה המרכזי של העיר בסרט התיעודי. "ניו יורק היא לא רק המקום שבו נוצר הסרט הזה. ניו יורק היא הנושא של הסרט, ובדרכים רבות, הדמות המרכזית שבו", אומר נמרוד. הפרס חיזק גם את אמונתו בנחיצותם של סיפורים מורכבים מבלי לצמצם אותם לתשובות פשוטות. "בתקופה שבה אפילו הכרה באנושיותם של אנשים בצדדים שונים יכולה להרגיש שנויה במחלוקת, ההכרה הזו משמעותית ביותר עבורי. היא אישרה מחדש את אמוני שיש ערך בסיפור סיפורים קשים מבלי לפשט אותם".

 

"אתה לא צריך רשות כדי להתחיל ליצור משהו. אתה לא צריך ציוד מושלם או תוכנית מושלמת. אתה צריך סקרנות, התמדה, ואת הנכונות להמשיך קדימה גם כשאיש אינו מחכה לסרט שלך".

 

עצה אישית למי שחולם לעשות קולנוע: התחילו בשאלה

מסרט הסטודנטים הראשון שלו באוניברסיטת תל אביב ועד לסרט תיעודי זוכה אמי, מסעו של שפירא עוצב על ידי השאלות שבחר לחקור. עבור סטודנטים המקוויים לספר סיפור משלהם, עצתו מתחילה באותה סקרנות עצמה. "התחילו במשהו שאינכם מצליחים להפסיק לחשוב עליו. והתחילו בקטן יותר ממה שאתם חושבים שאתם צריכים".

 

הוא נזכר שכסטודנט לקולנוע סלד מהעצה המוכרת "כתוב את מה שאתה מכיר". בזמן ההוא, נדמה היה לו שהעצה הזו מדכאת ניסויים. היום, הוא מבין זאת אחרת. עבור שפירא, הכרת נושא אינה אומרת הגבלה עצמית לביוגרפיה הפרטית שלך. פירושה הוא זיהוי השאלות, החוויות ונקודות המבט המעניקות לך נתיב גישה ייחודי לסיפור. הוא מעודד סטודנטים לחקור גם תחומים שמעבר לקולנוע. הניסיון שלו בניהול קריאייטיב, טכנולוגיה, הפקה ופיתוח קהלים תרם כולו ליכולתו ליצור ולהפיץ את TORN. בענף המעוצב יותר ויותר על ידי בינה מלאכותית, הוא מאמין שמגוון רחב של מיומנויות ותחומי עניין מהווה יתרון משמעותי.

 

ואולי השיעור החשוב ביותר שהוא מקווה להעביר הוא אותו הלקח שעיצב את TORN: הישאר פתוח לאנשים, במיוחד לאלו שדעותיהם מאתגרות את שלך. "כיוצרים, תפקידנו אינו בהכרח להחזיק בכל התשובות. לפעמים הדבר העוצמתי ביותר שביכולתנו לעשות הוא לשאול שאלה טובה יותר".

 

הסרט המלא זמין לצפייה ב-APPLE TV וב-AMAZON PRIME VIDEO

 

צפו בטריילר