חדשות

NEWS

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
מוזיאון הטבע
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה וטבע
רוח
רפואה ומדעי החיים
חיי הקמפוס
חוקרים.ות את החדשות

מחקר

29.12.2025
לראשונה: פוענח המנגנון שמאפשר לסרטן השד לשלוח גרורות למוח

התגלית תאפשר להציע טיפול אפקטיבי לתופעה הקטלנית

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר בינלאומי רחב היקף, בהובלת חוקרים מהפקולטה למדעי הרפואה והבריאות ע"ש גריי, חשף מנגנון שמאפשר לסרטן השד לשלוח גרורות למוח - תופעה קטלנית ביותר שעד היום אין לה טיפול יעיל. הממצאים החדשים עשויים לאפשר פיתוח של תרופות חדשות ומעקב ממוקד ואישי לגילוי וטיפול מוקדם לגרורות במוח.  

 

המחקר פורץ הדרך בוצע בהובלת פרופ' אורי בן-דוד ופרופ' רונית סצ'י-פאינרו, והחוקרות ד"ר קתרין לאו וד"ר סבינה פוצי, ממעבדותיהם בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות, בשיתוף פעולה עם עשרות חוקרים מ-14 מעבדות ב-6 מדינות (ישראל, ארה"ב, איטליה, גרמניה, פולין ואוסטרליה). המאמר פורסם בכתב העת Nature Genetics.

 

מה קובע לאן תישלח גרורה?

"מרבית מקרי המוות של חולי סרטן לא נגרמים על ידי הגידול הראשוני אלא על ידי הגרורות שהוא שולח לאיברים חיוניים", מסבירה פרופ' סצ'י-פאינרו. "מבין אלה, גרורות במוח הן בין הקטלניות ביותר וגם הקשות ביותר לטיפול. אחת השאלות החשובות והבלתי פתורות בחקר הסרטן היא מדוע גידולים מסוימים שולחים גרורות דווקא לאיברים ספציפיים ולא לאחרים. למרות חשיבות התופעה, מעט מאוד ידוע על הגורמים והמנגנונים שמאפשרים אותה. במחקר זה שילבנו כוחות על מנת להעמיק את הבנתנו ולחפש תשובות".

 

המחקר הנוכחי שילב בין שתי גישות שונות לחקר הסרטן: המעבדה של פרופ' סצ'י-פאינרו, שחוקרת את הקשרים בין תאי סרטן לסביבתם בגוף (מיקרו-סביבה), והמעבדה של פרופ' בן-דוד, שחוקרת שינויים כרומוזומליים אשר מאפיינים תאים סרטניים. במסגרת המחקר המורכב, נעזרו החוקרים במספר רב של שיטות וטכנולוגיות מדעיות: ניתוח נתונים קליניים וגנומיים מחולות סרטן, ניסויים גנטיים, ביוכימיים, מטבוליים ופרמקולוגיים בתאי סרטן בתרבית, וניסויים פונקציונליים בעכברים.

 

פרופ' אורי בן דוד ופרופ' רונית סצ'י פאינרו

פרופ' אורי בן דוד ופרופ' רונית סצ'י פאינרו 

 

תחילה גילו החוקרים שינוי כרומוזומלי ספציפי בתאי סרטן השד שמנבא סיכוי גבוה לגרורות במוח. פרופ' בן-דוד מסביר: "מצאנו שכאשר כרומוזום מספר 17 בתא סרטני מאבד עותק מהזרוע הקצרה שלו, גדלים הסיכויים שהתא ישלח גרורות למוח. עוד חשפנו שהסיבה לכך היא אובדנו של גן חשוב שנמצא על גבי הזרוע הזו. הגן הזה הוא p53, שזכה לכינוי 'שומר הגנום', וממלא תפקיד חשוב בבקרה על הגדילה וההתחלקות של תאים. גילינו שהיעדרו של p53 תקין הוא הכרחי ליצירתן ולשגשוגן של גרורות סרטניות במוח. כשהזרקנו למוח של עכברים תאי סרטן עם ובלי  p53 תקין, מצאנו שהתאים שבהם פגענו בפעילות הגן שגשגו הרבה יותר. ביקשנו לברר מהו המנגנון שגורם לכך".

 

פרופ' סצ'י-פאינרו מוסיפה: "סביבת המוח שונה במהותה מסביבת השד של הגידול הראשוני, והשאלה היא כיצד תא של סרטן השד, המותאם לסביבה זו, יכול להסתגל לסביבת המוח הזרה. על פי הממצאים שלנו, הסתגלות זו קשורה קשר הדוק לפגיעה בגן p53. מצאנו ש- p53 מבקר ייצור של חומצות שומן, תהליך מטבולי אשר חיוני במיוחד בסביבה המוחית. המשמעות היא שתאים בהם p53 חסר או פגוע מייצרים יותר חומצות שומן בהשוואה לתאים תקינים, וכתוצאה מכך מצליחים לגדול ולהתחלק מהר יותר במוח".

 

האם נמצאה התרופה הפוטנציאלית לגרורות במוח?

בשלב הבא התמקדו החוקרים במרכיבי הסביבה המוחית, ובתקשורת בין תאי המוח לבין תאי הסרטן. הם זיהו תקשורת מוגברת בין תאי סרטן עם p53 פגוע לבין אסטרוציטים - תאי תמך במוח שמפרישים חומרים המסייעים לנוירונים. בהיעדר p53, משתלטים תאי הסרטן על החומרים המופרשים על ידי האסטרוציטים ומשתמשים בהם לצורך ייצור חומצות השומן. החוקרים זיהו אנזים ספציפי בשם SCD1, אנזים מפתח בייצור חומצות שומן, אשר רמות הביטוי והפעילות שלו גבוהות יותר בתאי סרטן בהם p53 פגוע או חסר.

 

פרופ' בן-דוד: "לאחר שחשפנו את המנגנון ואת השחקנים המרכזיים, ביקשנו להשתמש בממצאים כדי לחפש תרופה פוטנציאלית לגרורות במוח. בחרנו להתמקד באנזים SCD1 ובדקנו את היעילות של מספר תרופות שמעכבות את הפעילות שלו ונמצאות בפיתוח. תרופות אלו נועדו במקורן למחלות אחרות, אך אנחנו מצאנו שעיכוב של SCD1 בתאי גרורות עם p53 פגוע הוא אפקטיבי, ופוגע משמעותית בהתפתחות הגרורות הסרטניות הן בעכברים והן בדגימות מגרורות מוחיות של נשים חולות סרטן שד".

 

החוקרים מוסיפים שממצאיהם עשויים לסייע לרופאות ולמטופלות גם בהיבט של ניבוי התפתחות המחלה: כבר בשלב מוקדם של סרטן השד ניתן לזהות אם קיימת בתאים מוטציה בגן p53 (או מחיקה של הזרוע הקצרה של כרומוזום 17), אשר מגדילה משמעותית את הסיכון לגרורות במוח בהמשך. כך, לדוגמה, יוכלו הרופאים להימנע ממתן תרופות ביולוגיות אגרסיביות עם תופעות לוואי קשות למטופלות שאינן בסיכון גבוה לגרורות במוח, ולעומת זאת, להעדיף טיפול אגרסיבי כאשר הסיכון לגרורות במוח מוגבר. בנוסף, יוכל הרופא המטפל לבצע מעקב אשר מותאם לרמת הסיכון של החולה, כמו בדיקות תקופתיות של MRI ראש למטופלת בסיכון מוגבר לגרורות במוח. מעקב אינטנסיבי מסוג זה יאפשר גילוי וטיפול מוקדמים שיגדילו משמעותית את סיכויי ההחלמה.  

 

ד"ר סבינה פוצי וד"ר קתרין לאו

ד"ר סבינה פוצי וד"ר קתרין לאו

 

"במחקר זה שילבנו כוחות במאמץ בינלאומי נרחב כדי לתת מענה לשאלה חשובה ביותר: מהו המנגנון שמאפשר לסרטן השד לשלוח גרורות למוח? מצאנו מספר מאפיינים של תאי הסרטן שקשורים בקשר סיבתי לתופעה הקטלנית, והממצאים אפשרו לנו להציע מטרות חדשות לפיתוח תרופות לגרורות במוח, תופעה שעד היום לא נמצא לה כל טיפול אפקטיבי. יתרה מכך, בחנו תרופות אשר פוגעות במנגנון מטבולי ספציפי, מעכבי SCD1, וגילינו שהן יעילות עבור הגרורות במוח. בנוסף, הממצאים שלנו צפויים להגביר את יכולתם של האונקולוגים לנבא אילו מטופלות מצויות בסיכון מוגבר, ולהיערך בהתאם. אמנם הדרך עוד ארוכה, אבל הפוטנציאל אדיר",  מסכמים החוקרים.

 

הפרויקט נתמך על-ידי מענקי מחקר תחרותיים מטעם הקרן הלאומית למדע (ISF), הקרן לחקר הסרטן בישראל (ICRF) וקרן הבנק הספרדי Fundacion “La Caixa”. כמו כן, הוא מהווה חלק ממחקר רחב המתבצע במעבדתה של פרופ' סצ'י-פאינרו, בתמיכת Advanced grant  של ה-European Research Council (ERC), ERC Proof of Concept (PoC) , וקרן קאהן, וכן חלק ממחקר רחב המתבצע במעבדתו של פרופ' בן-דוד, בתמיכת Starting grant  של ה-European Research Council (ERC).

מחקר

24.12.2025
החיים מתוך התנועה: תגלית חדשה חושפת כיצד סדר נולד מתוך סיבוב

חלקיקים שמסתובבים בכיוונים הפוכים בנוזל יוצרים מבנה של שרשראות

  • מדעים מדויקים

מחקר חדש של בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב גילה שחלקיקים שמסתובבים בכיוונים הפוכים בנוזל יוצרים מבנה של שרשראות. השרשראות האלו מזכירות פולימרים אך בקנה מידה גדול יותר.

 

מממצאי המחקר עולה כי השרשראות הנוצרות לא יושבות בטל בנוזל אלא הן פעילות ויכולות לנוע במרחב ולהסתובב כבעלות חיים משל עצמן - הן נפגשות אחת עם השנייה, מחליפות שכנים וגונבות בני זוג משרשראות אחרות. הסתדרות עצמית זו מתרחשת בעקבות הזרימה שהחלקיקים עצמם יוצרים בנוזל. 

 

המחקר נערך בהובלת צוות חוקרים מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב: מתן גלוון, ארטיום צ'ירקו, יונתן קירפיץ', יהב לביא, נועה ישראל ופרופ' נעמי אופנהיימר. המחקר פורסם בכתב העת Nature Communications.

 

 

החוקר מתן גלוון מסביר: "המחקר עוזר להבין תופעות של פיזיקה של החיים. מערכות המורכבות מחלקיקים מסתובבים נפוצות מאוד בטבע בכל סקאלת גודל אפשרית, החל ממערבולות קוונטיות המתקיימות בנוזלי על ועד לחלבונים המסתובבים בממברנת התא, או הוריקנים הנפרשים על פני קילומטרים רבים. היווצרות והסתדרות של מבנים בטבע הינה הכרחית וקיימת סביבנו בכל מקום - החיים מסובכים מדי מכדי שניתן יהיה לייצר אותם באופן ידני. עם זאת, מלבד היווצרות גבישים, מדענים מבינים מעט מאוד על התהליכים הטבעיים שיוצרים מבנים מורכבים יותר.  במחקר החדש אנו מציגים ומסבירים תופעה של היווצרות שרשראות אקטיביות בחומר אותם אנו מכנים ג׳ירומרים, ואת התנאים המאפשרים להיווצרותם. הצלחנו לחזות בתופעה בניסויים במעבדה ובנוסף גם לשחזר אותה בסימולציות ולכתוב משוואות שמסבירות את הדינמיקה". 

 

פרופ' נעמי אופנהיימר מוסיפה: "מלבד תרומתו של המחקר להבנת מערכות אקטיביות בטבע, יש לו גם פוטנציאל יישומי רחב - החל מתכנון חומרים חכמים שמסתדרים מעצמם, דרך רובוטים זעירים המסתדרים לשרשראות ופועלים בנוזלים, ועד מערכות סינתטיות שמחקות תהליכים ביולוגיים. היכולת של חלקיקים פשוטים ליצור מבנים מורכבים באופן עצמאי מדגישה את העיקרון הבסיסי של החיים עצמם - סדר הנוצר מתוך תנועה, ומורכבויות המתפתחת מתוך אינטראקציות פשוטות".

 

מחקר

24.12.2025
הפסיכולוגיה של הידיעה: כך אנחנו מחליטים מתי לברוח ממידע ומתי להיחשף לאמת

מחקר חדש חושף: אלו הסיבות שבגינן אנו בוחרים לדעת או לא לדעת את האמת

  • ניהול ומשפט

מחקר חדש של פרופ' יניב שני מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב ופרופ’ מרסל זילינברג מהולנד מציג תובנה מפתיעה על הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם מידע. בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה "בורות מרצון" היא בעיקר דרך להתחמק מאחריות מוסרית כלפי האחר, המחקר מציע הסבר רחב בהרבה: לעיתים אנחנו נמנעים ממידע - ולעיתים מחפשים מידע מכאיב - כדי לווסת את הרגשות שלנו עצמנו ולשלוט בעומס הנפשי.

 

על פי הממצאים, אנשים רבים דוחים קבלת מידע משמעותי בגלל שהם חוששים מההשלכות הרגשיות שלו. כך, למשל, רבים מעדיפים שלא לבדוק תוצאות בדיקות רפואיות לפני חופשה, או לא להיכנס לתיק ההשקעות בתקופה של ירידות. ההימנעות הזו אינה נובעת מאדישות, אלא מהרצון לדחות רגע של התמודדות נפשית.

 

אבל לצד ההימנעות – המחקר מצביע על תופעה הפוכה לחלוטין המשרתת את אותו המנגנון של ניהול ריגשי: במצבי חוסר ודאות אנשים דווקא מחפשים מידע כואב, גם אם הוא אינו תורם דבר. כך, צרכנים בודקים מחירי מוצרים שכבר רכשו, רק כדי לדעת אם הפסידו כסף, על אף שלא ניתן לשנות את החלטתם. הדפוס הזה בלט מאוד אחרי מתקפת 7 באוקטובר, כאשר משפחות רבות ביקשו לדעת מה עלה בגורל יקיריהן, גם כשידעו שהמידע עלול להיות קשה מנשוא. במקרים כאלה, הכאב שבאי-הוודאות גדול יותר מהכאב שבידיעה.

 

המחקר פורסם בכתב העת Current Opinion in Psychology. המאמר עצמו הוא סקירת ספרות רחבה, שבמסגרתה בחנו החוקרים עשרות מחקרים אמפיריים ובוניהם מחקריהם שלהם בנושא, העוסקים בהימנעות ממידע שימושי וחיפוש אחר מידע שאינו שימושי. מתוך השוואת הדפוסים הללו הם גיבשו מודל פשוט המסתמך על שתי שאלות: האם אני מסוגל לשאת את אי־הוודאות, והאם אני מסוגל לשאת את האמת? כך הם מראים ששתי ההתנהגויות - גם הימנעות וגם חיפוש - נובעות מאותו מנגנון רגשי של ויסות ואיזון בין הפחד לדעת לבין הכאב שבלא לדעת.

 

מה יכאיב לנו פחות?

החוקרים מדגישים כי הדינמיקה הזו אינה מתרחשת רק בהקשרים חברתיים, אלא גם בסיטואציות מוסריות שבהן האדם ניצב מול עצמו. לעיתים אנשים מעדיפים "לא לדעת" כיצד פעולותיהם משפיעות על אחרים, כדי להימנע מתחושת אשמה. אולם כשהימנעות מהמידע עשויה הייתה לפגוע באחרים באופן חמור, דווקא חוסר היכולת לשאת את אי־הוודאות דוחף אותם להתמודד עם האמת.

 

המחקר מציע דרך חדשה להבין את ההחלטות שאנשים מקבלים בעולם עמוס מידע: הרצון לדעת והרצון לא לדעת אינם הפכים, אלא שני כלים פסיכולוגיים שמטרתם לעזור לנו להתמודד רגשית עם מצבים מאיימים. עבור מערכות בריאות, מוסדות ציבור וארגונים, ההבנה הזו מדגישה את החשיבות של אופן מסירת המידע - לא רק מה אומרים, אלא איך ומתי. אנחנו נעים כל הזמן בין הרצון לדעת לבין הצורך להגן על עצמנו, ומנסים לבחור מה יכאיב לנו פחות: האמת או חוסר הידיעה. בעידן שבו מידע זמין בכל שנייה, המחקר מדגיש כי לא פחות חשוב מה אנחנו יודעים - חשוב איך אנחנו מרגישים כשאנחנו בוחרים לדעת או לא לדעת.

 

הדמיה של אנכיאורניס

מחקר

15.12.2025
הדינוזאורים ששכחו איך לעוף

מאובני דינוזאורים בני 160 מיליון שנה חושפים תפנית מפתיעה באבולוציית התעופה

  • מוזיאון הטבע
  • סביבה וטבע
  • רפואה ומדעי החיים

לא כל מי שיש לו כנפיים יודע לעוף. הקיווי, היען והפינגווין הם הוכחה חיה לכך. מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב מחזיר אותנו 160 מיליון שנה לאחור לעידן היורה, ומגלה שהתופעה הזו החלה אצל דינוזאורים מכוסי נוצות. במאובנים נדירים במיוחד שהתגלו במזרח סין, השתמרו לא רק שלדי דינוזאורים אלא גם נוצות הכנף שלהם, ואפילו צבען. ניתוח מעמיק של הממצא חושף תגלית מפתיעה: אותם דינוזאורים אמנם היו מצוידים בנוצות, אך ככל הנראה איבדו את יכולת התעופה. צוות החוקרים מדגיש כי לממצא זה יש משמעות רחבה שכן הוא מעיד על כך שהתפתחות התעופה לאורך תהליך האבולוציה של עופות ודינוזאורים הייתה מורכבת הרבה יותר ממה שחשבו בעבר. למעשה, ייתכן שמינים מסוימים פיתחו יכולות תעופה בסיסיות — ואז איבדו אותן בהמשך האבולוציה.

 

עשו להם כנפיים

המחקר הובל על ידי ד"ר יוסף כיאט מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, בשיתוף עם חוקרים מסין ומארה"ב, ופורסם בכתב העת Communications Biology מבית Nature. לדברי החוקרים, מדובר בממצא נדיר ביותר שמאפשר הצצה יוצאת דופן לא רק למבנה גופם של יצורים קדומים, אלא גם לאופן תפקודם.

 

כדי להבין את גודל ההפתעה, צריך לחזור להתחלה. ד"ר כיאט, אורניתולוג (חוקר עופות) המתמחה בחקר נוצות, מסביר: "שושלת הדינוזאורים נפרדה משאר הזוחלים לפני 240 מיליון שנה. זמן קצר יחסית לאחר מכן (בקנה מידה אבולוציוני) רבים מהדינוזאורים פיתחו נוצות – מבנה אורגני ייחודי, קל וחזק העשוי מחלבון ומשמש בעיקר לתעופה ולשמירת חום הגוף. לפני כ-175 מיליון שנה נוסדה שושלת דינוזאורים בעלי נוצות בשם 'פֶּנֶרַפּטורִָה' שממנה התפתחו הציפורים המודרניות - הענף היחיד ששרד את ההכחדה ההמונית שחתמה את עידן המזוזואיקון לפני 66 מיליון שנה, ובה נכחדו רוב הדינוזאורים האחרים. ככל הידוע לנו, קבוצת הפנרפטורה פיתחה נוצות למטרות תעופה, אך ייתכן שכאשר השתנו התנאים איבדו חלק מהדינוזאורים הללו את יכולת התעופה – בדומה ליען ולפינגווין בני ימינו".

 

אנכיאורניס. (צילום: The Tianyu Natural History Museum of Shandong (STM))

אנכיאורניס. (צילום: The Tianyu Natural History Museum of Shandong (STM))

 

הנוצות שחיכו 160 מיליון שנה כדי לספר סיפור

בלב המחקר עומדים תשעה מאובנים של דינוזאור קטן בשם אנכיאורניס, שמשתייך לקבוצת הפנרפטורה. תנאי ההתאבנות יוצאי הדופן באזור מציאתם אפשרו שימור נדיר במיוחד של הרקמות הרכות, כולל נוצות הכנף. אך מה שהפך את הממצא לחריג באמת הוא העובדה שאפילו צבע הנוצות השתמר: לבן, עם נקודה שחורה בקצה, דפוס ברור שחוזר לאורך שולי הכנף. 

 

כאן נכנס לתמונה פרט שנראה לכאורה שולי, אך התגלה כקריטי: החלפת נוצות. "נוצות צומחות במשך שבועיים-שלושה עד שהן מגיעות לגודלן המיועד, ואז הן מתנתקות מכלי הדם אשר מזינים אותן בזמן הצמיחה והופכות לחומר מת. עם הזמן הן נשחקות, נושרות, ומוחלפות בנוצות חדשות. תהליך החלפת הנוצות מספר סיפור חשוב: בעלי כנף שתלויים בתעופה, ובנוצות המאפשרות אותה, מחליפים את נוצותיהם בתהליך מסודר ומדורג ששומר על הסימטריה בין הכנפיים ומאפשר להם להמשיך לעוף גם במהלכו. לעומת זאת, אצל ציפורים ללא יכולת תעופה, תהליך החלפת הנוצות הוא אקראי יותר וחסר סדר. לפיכך, אופן החלפת הנוצות מספר לנו אם אותו בעל כנף מסוגל לעוף", מסביר ד"ר כיאט.

 

ד"ר יוסף כיאט

ד"ר יוסף כיאט

 

הצבעים שהשתמרו במאובנים אפשרו לחוקרים לזהות נוצות חדשות שטרם השלימו את צמיחתן, כאלה שהנקודה השחורה בקצה שלהן חרגה מהפס האחיד. בחינה מדוקדקת של אותן נוצות בתשעת המאובנים העלתה דפוס ברור: החלפת הנוצות לא התרחשה באופן סדור וסימטרי. 

 

"על פי היכרותי עם עופות מודרניים זיהיתי את דגם החלפת נוצות המעיד כי אותם דינוזאורים ככל הנראה איבדו את יכולת התעופה. זהו ממצא נדיר ומרגש במיוחד: השתמרות הצבע של הנוצות העניקה לנו הזדמנות ייחודית לזהות תכונה תפקודית של אותם יצורים קדומים, ולא רק את מבנה הגוף המשתמר במאובנים הכוללים שלדים ועצמות", אומר ד"ר כיאט ומסכם "נשירת נוצות נראית כמו פרט טכני קטן, אבל כשבוחנים אותה במאובנים, היא יכולה לשנות את כל מה שחשבנו על מוצא התעופה. אנכיאורניס מצטרף כעת לרשימת דינוזאורים שהיו מכוסים נוצות אך לא מעופפים, ומדגיש כמה מורכבת ומגוונת הייתה האבולוציה של הכנף".

מחקר

14.12.2025
תזמורת ללא מנצח: סודות ההתנהגות הקצבית של האלמוג

מחקר חדש מציע פתרון לתעלומה המדעית: האלמוג זז באמצעות תנועות פעימתיות של זרועותיו – ללא מוח ובסנכרון מושלם

  • מוזיאון הטבע
  • סביבה וטבע

מחקר משותף של האוניברסיטאות תל אביב וחיפה ניסה לפצח את התעלומה המדעית: איך אלמוג רך מצליח לבצע תנועה פעימתיות של זרועותיו בצורה קצבית ללא מרכז עיצבי מרכזי. ממצאי המחקר מפתיעים מאוד ואף עשויים לשנות את הדרך שבה אנו מבינים תנועה בעולם החי בכלל ובאלמוגים הנחקרים בפרט.

 

המחקר נערך בהובלת  אלינור נדיר, דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב בהנחיה משותפת של פרופ' יהודה בניהו מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ביחד עם פרופ' תמר לוטן מהחוג לביולוגיה ימית, ביה"ס למדעי הים ע"ש צ'רני, אוניברסיטת חיפה. המחקר פורסם בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS.

 

במסגרת המחקר חשפו צוות החוקרים, כי האלמוג הרך קסניה אומבלטה (Xenia umbellata) – אחד האלמוגים המרהיבים בשוניות הים האדום – מפעיל את התנועות הקצביות של שמונה זרועות הפוליפים שלו באמצעות מערכת קוצבים עצבית מבוזרת. המשמעות היא, שאין לו מרכז שליטה המנהל את הפעולה, אלא רשת נוירונים המפוזרת לאורך זרועות האלמוג, כאשר כל זרוע מבצעת את התנועה באופן עצמאי, ועם זאת, כולן מצליחות להסתנכרן זו עם זו.

 

"זה קצת כמו תזמורת בלי מנצח", מסבירה פרופ’ תמר לוטן מבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה: "כל זרוע פועלת עצמאית, אבל איכשהו הן מצליחות 'להקשיב' אחת לשנייה ולנוע בהרמוניה מושלמת שכל כך מסקרנת את המתבונן בה. זהו מודל שונה לחלוטין מהדרך שבה אנחנו מבינים תנועה ריתמית בבעלי חיים אחרים".

 

אלמוגים ממשפחת הקסניה ידועים בתנועתם ההיפנוטית – פתיחה וסגירה מחזורית של הזרועות. עד כה, לא היה ברור כיצד הם מבצעים זאת. החוקרים ערכו ניסויי חיתוך בזרועות האלמוג ובחנו כיצד הן מתחדשות ומשיבות לעצמן את הפעימות התנועתיות. להפתעתם, גם כאשר חתכו את הזרועות והפרידו אותן מהאלמוג, או אף חתכו מהן פיסות  – כל מקטע שמר על יכולתו לפעום בכוחות עצמו.

 

תנועה קצבית והרמונית גם ללא מוח

בהמשך, ביצעו החוקרים ניתוחים גנטיים מתקדמים ובחנו את ביטוי הגנים בשלבי ההתחדשות השונים של הזרועות, שהופרדו מהאלמוג. הם גילו, כי האלמוג משתמש באותם גנים ובחלבונים המעורבים בהעברת מסרים עצביים בבעלי חיים מפותחים בהרבה, כולל קולטנים לאצטילכולין ותעלות יונים הקובעות את הקצב. לדברי החוקרים, הגילוי מציע, כי מקורן של תנועות קצביות – שמוכרות לנו מתהליכי הנשימה, הדופק או ההליכה – הוא עתיק בהרבה מכפי שסברנו. האלמוגים הנחקרים ממחישים כיצד תנועה יכולה להיווצר מתוך מערכת מבוזרת ופשוטה, הרבה לפני שנוצרו מרכזי שליטה מתוחכמים במוחם של בעלי חיים מתקדמים.

 

פרופ' בניהו מוסיף: "זה מרתק להגיע למסקנה שאותם רכיבים מולקולריים המפעילים את קוצב הלב אצלנו, פועלים גם אצל אלמוג שהופיע באוקיינוסים עוד לפני מאות מיליוני שנים. האלמוג הנחקר מאפשר לנו להתבונן אחורה בזמן, אל ראשית האבולוציה של מערכת העצבים בעולם החי. הוא מראה, שאפשר לייצר תנועה קצבית והרמונית גם ללא מוח – בעזרת תקשורת מרהיבה של תאים עצביים הפועלים יחד כמו רשת חכמה. אין ספק, שהמחקר מוסיף נדבך חשוב להבנת נפלאות עולם החי של שונית האלמוגים בכלל ושל האלמוגים בפרט ומעלה את הצורך העליון לשמר ערכי טבע נפלאים אלה".

מחקר

02.12.2025
לקראת הבחירות: מעל 75% מערביי ישראל תומכים בהצטרפות מפלגה ערבית לקואליציה

מדובר בגידול חד לעומת הדעה שרווחה ערב מלחמת 'חרבות ברזל'

  • רוח

אוניברסיטת תל אביב מפרסמת את מחקר העמדות בחברה הערבית החדש של תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, במרכז משה דיין. מהנתונים עולה כי אם תקום מחדש הרשימה המשותפת שיעור ההצבעה יזנק ל-61.8% והרשימה המשותפת תזכה ב-15.5 מושבים בכנסת.

 

תמיכה משמעותית בשילוב פוליטי על רקע שחיקה בביטחון ובשייכות

עיקרי הממצאים שעולים מהסקר:

  • שיעור ההצבעה בחברה הערבית צפוי להישאר דומה לבחירות האחרונות, אך איחוד מחדש לרשימה משותפת עשוי להעלות משמעותית את ההצבעה ולהכפיל כמעט את כוחן של המפלגות הערביות. אילו נערכו היום הבחירות לכנסת, שיעור ההצבעה הצפוי בחברה הערבית היה 52.4%, בדומה לשיעור שנצפה בבחירות לכנסת ה-25 (53.2%) ,שנערכו בנובמבר 2022. במצב זה, חד"ש-תע"ל (5.3 מושבים) ורע"מ (3.9 מושבים) צפויות לעבור את אחוז החסימה, ואילו בל"ד אינה צפויה לעשות זאת (2.6 מושבים). לעומת זאת, אם תקום מחדש הרשימה המשותפת בתור איחוד של ארבע המפלגות הערביות בדומה לעבר – חד"ש, תע"ל, רע"מ, בל"ד – שיעור ההצבעה הצפוי בחברה הערבית יזנק ל-61.8%, והרשימה המשותפת עשויה לזכות ב-15.5 מושבים.
  • רוב מכריע בחברה הערבית תומך בהשתתפות פוליטית מלאה, כולל כניסה של מפלגה ערבית לממשלה הבאה, בכל הרכב או בממשלת מרכז–שמאל. רוב גדול (77.4%), תומך בהצטרפותה של מפלגה ערבית לממשלה שתקום לאחר הבחירות הבאות: 45.6% תומכים בהצטרפות לכל ממשלה שתקום, ו-31.8% תומכים בהצטרפות לממשלת מרכז-שמאל. שיעורים אלו דומים לממצאי סקרים קודמים שערכה תוכנית קונרד אדנאואר במהלך המלחמה.
  • האלימות והפשיעה הן הסוגייה המרכזית עבור הציבור הערבי. רוב מכריע ממשתתפי הסקר (74%), ציין כי הסוגייה החשובה ביותר כיום עבור הציבור הערבי היא הטיפול בבעיית האלימות והפשיעה. סוגיות בולטות אחרות הן הסדרת הסוגייה הפלסטינית (7.6%), והסדרת התכנון והבנייה ביישובים הערביים (7%).
  • הזהות הערבית והאזרחות הישראלית הן שני מרכיבי הזהות המרכזיים של האזרחים הערבים. בזהותם האישית של האזרחים הערבים בולטים שני מרכיבים עיקריים: הזהות הערבית (35.9%), והאזרחות הישראלית (31.7%). שני מרכיבים נוספים הם ההשתייכות לדת (17.3%), והזהות הפלסטינית (14.7%).
  • תחושת הביטחון אישי נמוכה מאוד, לצד מצב כלכלי טוב יחסית. רוב מכריע בציבור הערבי (76.6%), מעידים כי תחושת הביטחון האישי שלהם חלשה. הסיבה העיקרית המשפיעה לרעה על מצב הרוח שלהם היא ריבוי מקרי האלימות ביישובים הערביים (51.9%), ובצדה החשש מפני התפרצותה של מלחמה חדשה באזור (14.2%), מצבם של הפלסטינים בעזה (11.3%), ומצוקה כלכלית (10%). לעומת זאת, רוב גדול (73.4%) ממשתתפי הסקר מעידים כי מצבם הכלכלי טוב יחסית – השיעור הגבוה ביותר שנמדד בסקרים שערכה תוכנית קונרד אדנאואר במהלך המלחמה.
  • הרעה ביחסים על היהודים בעקבות המלחמה וירידה בתחושת השייכות למדינה. רוב גדול בקרב משתתפי הסקר (74.6%), ציין כי היחסים בין האזרחים הערבים ליהודים בישראל הורעו במהלך השנתיים האחרונות בעקבות המלחמה; 45.8% מהם אף ציינו כי היחסים הורעו במידה רבה. 37.5% ממשתתפי הסקר ציינו כי תחושת השייכות שלהם למדינה נחלשה בעקבות המלחמה בשנתיים האחרונות. בצד זאת, 50.8% מהם אמרו כי המלחמה לא השפיעה לכאן או לכאן על תחושותיהם ביחס למדינה.
  • רוב הציבור הערבי תומך בשיתוף פעולה פוליטי עם יהודים, אך לא סבור שיהודים תומכים בכך. רוב בציבור הערבי (64.6% מהנשאלים), מאמין בשיתוף פעולה פוליטי ערבי-יהודי, אולם רק 44.7% מהם סבורים כי בציבור היהודי אכן יש תמיכה בשיתוף פעולה פוליטי כזה.
  • כמחצית מהציבור הערבי תומכים בפתרון שתי מדינות לסכסוך. כמחצית מהציבור הערבי (47.3%), סבורים כי הפתרון הריאלי לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא שתי מדינות על בסיס קווי 1967. רק 14% סבורים כי הפתרון הריאלי הוא מדינה אחת, מהים עד הנהר, משותפת לישראלים ולפלסטינים, ו-8.5% מציעים פתרון אזורי בתיווך בינלאומי. לעומת זאת, 21% מהנשאלים סבורים כי אין פתרון מדיני באופק.

 

ד"ר אריק רודניצקי, מנהל תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, במרכז משה דיין: "השנתיים האחרונות היו לא פשוטות עבור האזרחים הערבים, שכן המלחמה המתמשכת בעזה וסבלה של האוכלוסייה הפלסטינית הטרידו אותם מאוד. אולם התמיכה בהצטרפותה של מפלגה ערבית לקואליציה כמו גם האמונה בשותפות פוליטית ערבית-יהודית, בצל המלחמה הממושכת, כל אלה מלמדים כי הציבור הערבי מפגין בגרות פוליטית ראויה לציון, שומר על ערכי הסדר הציבורי והדמוקרטיה, ומבקש כעת לתרום את חלקו לשיקום החברה הישראלית כולה מן המלחמה. למרות העימות הקשה והממושך ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המצפן הפוליטי של האזרחים הערבים בישראל נותר ממוקד בסוגיות האזרחיות המעסיקות אותם על בסיס יום-יומי. הסוגייה הפלסטינית תמיד נמצאת ברקע, אולם עבור הרוב המכריע בציבור הערבי היא לא מכתיבה את סדר העדיפויות הפוליטי".

 

ד"ר אריק רודניצקי

ד"ר אריק רודניצקי

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>