שני ספרי 'אורית' (ספר התורה של ביתא ישראל) מהמאה ה-15 התגלו במסגרת תוכנית 'תופסי האורית' של החוג למקרא

מחקר
שני ספרי 'אורית' (ספר התורה של ביתא ישראל) מהמאה ה-15 התגלו במסגרת תוכנית 'תופסי האורית' של החוג למקרא
תגלית נדירה: במסגרת סדנה נודדת של תוכנית 'תופסי האורית' של החוג למקרא בפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, אותרו שני ספרי 'אורית' מהמאה ה-15 – העתיקים ביותר שהתגלו עד היום בידי ביתא ישראל (יהודי אתיופיה). תוכנית 'תופסי האורית' לתואר שני הוקמה לפני כחמש שנים, וייעודה העיקרי הוא ללמוד, לשמר והמשיך את מורשת המקרא של יהדות אתיופיה. הסדנה נערכה בשיתוף עם המרכז למורשת יהודי אתיופיה ועם הספרייה הלאומית, שתיעדה את הספרים והקימה מאגר דיגיטלי של כתבי הקודש של ביתא ישראל. כתבי הקודש נחשפו לקהל במסגרת אירוע חגיגי שהתקיים לאחרונה במוזיאון 'אנו', בהובלת מרכז קורת לציוויליזציה יהודית (שיתוף פעולה בין אנו - מוזיאון העם היהודי ואוניברסיטת תל אביב), שמלווה את התכנית ומסייע בקידומה.
"ספר האורית של ביתא ישראל כולל בתוכו חמישה חומשי תורה, וכן ספרי יהושע, שופטים ומגילת רות. בסך הכול תיעדנו עד היום ארבעה ספרי אורית, בהם אותם שניים מהמאה ה-15, ועוד 13 ספרי קודש אחרים", מסבירה פרופ' דלית רום-שילוני מהחוג למקרא ויוזמת התוכנית.
"כל ספרי הקודש של יהדות אתיופיה כתובים בשפת געז, המוכרת רק לקסים, ולכל ספר סיפור מרתק משלו. הם הועברו לאורך דורות מאב לבנו, וחלקם הוענקו לקסים על ידי מוריהם - נזירים יהודים שלימדו את המסורת המקודשת באתיופיה. הספרים נשמרו מכל משמר, ולעתים בעליהם אף סיכנו את חייהם כדי להביאם לישראל. כיום הם מצויים ברובם בבעלות פרטית של קסים ומשפחותיהם, ומשמשים כספרים חיים בבתי התפילה של קהילות יוצאי אתיופיה ברחבי הארץ. עד כה הם לא היו נגישים לעולם המחקר, וכעת אנו מבקשים לאתר ספרים רבים ככל האפשר כדי לאפשר תיעוד, דיגיטציה, ומחקר אקדמי. חשוב לציין שהתיעוד נעשה באישור הבעלים והספרים נשארים ברשותם".
לצורך כך התקיימה ביוני 2024 סדנה נודדת מיוחדת במינה בהשתתפות פרופ' רום-שילוני, האנתרופולוגית פרופ' אריקה וייס, הבלשן ד"ר אנבסה טפרה וסטודנטים מתוכנית 'תופסי האורית', כולם מאוניברסיטת תל אביב, וכן נציגי המרכז למורשת יהדות אתיופיה והספרייה הלאומית, ושלושה מומחים בינלאומיים לכתבי קודש אתיופיים עתיקים: פרופ' לורן שטוקנברוק, סופיה דגה-מילר, וטד ארהו.
המומחים הבינלאומיים בחנו את הספרים ותארכו אותם באמצעות פלאוגרפיה - על פי צורת הכתב. לתדהמתם, התברר ששניים מספרי האורית שאותרו נכתבו כבר במאה ה-15 – העתיקים ביותר שהתגלו עד היום בידי ביתא ישראל. "התגלית שלנו מחוללת סערה בקרב מומחים בתחום בכל העולם. אנחנו אמנם מכירים ספרי קודש דומים מתקופה זו ואף קדומים יותר, אך כל אלה הם כתבים נוצריים, ולא יהודיים. כעת מתברר לראשונה שגם ברשות קסים מביתא ישראל נמצאים ספרי אורית מלפני 600 שנה", מספרת בהתרגשות פרופ' רום-שילוני.
בסך הכול נמצאו במסגרת הסדנה ארבעה ספרי אורית, שניים מהמאה ה-15 ושניים מהמאה ה-18, ועוד 13 ספרי קודש אחרים שתוארכו למאות ה-17 עד ה-20. כל הספרים שאותרו תועדו באישור בעליהם ונשארו ברשותם, כדי שימשיכו לשמש כספרים חיים בקהילותיהם. התיעוד מאפשר כעת מחקר אקדמי, וכן הקמה של מאגר דיגיטלי בספרייה הלאומית.
פרופ' יובל רוטמן, מנהלו האקדמי של מרכז קורת וחבר סגל בחוג להסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, הוסיף כי "מדובר בממצא יוצא דופן. נדיר שמתגלים כתבי-יד עתיקים, וכאשר מדובר בכתבי-יד העתיקים ביותר מסוגם הקיימים בידינו - הממצא נדיר פי כמה וכמה. התגלית הזו התאפשרה הודות לדגש שמעמידה תוכנית 'תופסי האורית' על לימוד הידע הטקסטואלי והמסורת הפרשנית של ביתא ישראל – ידע שנשמר והועבר בעל-פה במשך מאות שנים בתוך הקהילות עצמן. ייחודיותה של תוכנית 'תופסי האורית' טמונה לא רק במיפוי כתבי-היד והכשרת הסטודנטיות והסטודנטים למחקרם, אלא גם בדרכה לעשות זאת כחלק אינטגרלי של הידע שהשתמר במסגרת הקהילתית ובכך להמשיכו ולהרחיבו".
לדבריו, החוקרות והחוקרים הצעירים קושרים קשרים אישיים וזוכים לאמונם של הקסים בתור ממשיכי המסורת ויורשי הפרשנות האוראלית. "בכך הם מחברים את הידע החברתי-קהילתי לאקדמי, ועליהם גאוותנו הגדולה. התוכנית חושפת אוצרות בלומים שעד כה לא יצאו מדל אמות בית הכנסת המקומי, מתעדת, חוקרת והופכת אותם לנגישים. דמיינו מצב שבו גדולי פרשני המקרא היו נמסרים דורי דורות בעל-פה".
"במסגרת סדנה נודדת של תוכנית 'תופסי האורית' גילינו 17 ספרי קודש של ביתא ישראל שנמצאים בידי קסים ברחבי הארץ, ומשמשים עד היום כספרים חיים בבתי התפילה של יהדות אתיופיה. בין היתר גילינו שני ספרי אורית – התורה של ביתא ישראל – שנכתבו במאה ה-15, והם הקדומים ביותר שהתגלו עד היום בידי קסים יהודים", אומרת פרופ' רום שילוני ומסכמת: "עם כל ההתרגשות, אנחנו סבורים שהתגלית שלנו היא רק קצה הקרחון. אפשר להניח שכתבי קודש רבים נוספים של ביתא ישראל מצויים בידי משפחות וקסים ברחבי הארץ, ואנחנו נמשיך לחפש אותם".
"חשוב להדגיש שכל כתבי היד שיאותרו (כמו אלה שאותרו בסדנה), יישארו בידי בעליהם ובמקביל יצולמו ויתועדו על מנת להנגיש אותם למתעניינים מהקהילה ומהציבור הרחב, ולחוקרים בארץ ובעולם. משימה נוספת, דחופה במיוחד, היא תיעוד מסורת הלמדנות של הקסים באתיופיה, הכוללת תרגום מגעז לאמהרית ופרשנות של האורית וכתבי קודש אחרים. מורשת זו הועברה בעל פה מדור לדור, ומעולם לא תועדה בכתב, וכיום נותרו בישראל רק 18 קסים שהוכשרו באתיופיה ומחזיקים בידע הזה. אם לא נמהר אנחנו עלולים לאבד את האוצר התרבותי המופלא הזה".
מחקר
המודל החדש שפיתחו מאפשר למצוא תרופות למחלה נדירה שרק 40 בני אדם חולים בה בעולם
פנייה מהוריו של ילד ישראלי בן 8 הניע צוות חוקרות מהפקולטה למדעי הרפואה והבריאות ע״ש גריי, לפתח מודל עכברי שמחקה במדויק מחלה גנטית קטלנית ונדירה ביותר, אשר ככל הידוע חולים בה 40 נשים וגברים בלבד מכל העולם. המודל מאפשר לצוות המחקר ללמוד על מאפייני המחלה ואף לבחון מגוון תרופות וטיפולים גנטיים שנותנים תקווה לילדים החולים ולמשפחותיהם.
המחקר נערך בהובלת פרופ' מורן רובינשטיין ופרופ׳ קרן אברהם, דקאנית הפקולטה. עוד השתתפו במחקר הסטודנטיות מור ים, ג'ולן נאסיר, דניאל גלבר, שיר קווין, רוני גל, מור עובדיה, מור בורדייניק-כהן, ועדן פלד, כולן מהפקולטה ע״ש גריי למדעי הרפואה והבריאות באוניברסיטת תל אביב או בית ספר סגול למדעי המוח, ד"ר מורן הויזמן-קדם ופרופ' אביבה פתאל-ולבסקי מהמכון לנוירולוגית ילדים, בית חולים דנה דואק, המרכז הרפואי תל אביב, וכן פרופ' כריסטופר מקינסון ופרופ' וויין פרנקל מאוניברסיטת קולומביה בארה"ב.
"באוניברסיטת תל אביב פגשנו צוות מופלא, על טהרת הנשים, שקיבלו על עצמן את המשימה: למצוא תרופה לבן שלנו"
פרופ' אברהם מסבירה: "קיבלנו פנייה מהוריו של ילד ישראלי ששמו אדם, כיום בן 8, שהוא אחד מכ-40 בני אדם בלבד בכל העולם שחולים במחלה גנטית נדירה ביותר. מדובר במוטציה בגן שנקרא GRIN2D, שגורמת לאפילפסיה התפתחותית, לעיכוב משמעותי בהתפתחות המוטורית והקוגניטיבית, ולעתים גם למוות בטרם עת".
עדן מימון בנט, אימו של אדם, מוסיפה: "באוניברסיטת תל אביב פגשנו צוות מופלא, על טהרת הנשים, שקיבלו על עצמן את המשימה: למצוא תרופה לבן שלנו. אני מאמינה שעצם העובדה שהן הכירו את אדם ואותנו באופן אישי העצימה עוד יותר את ההירתמות והמסירות שלהן. כשאדם היה בן שנתיים יצאנו יחד לדרך ארוכה, והיום אנחנו כבר רואות אור ממשי בקצה המנהרה".
בשלב הראשון ביקשו החוקרות להבין לעומק את מאפייני המחלה. לשם כך הן יצרו מודל של עכברים עם מוטציה הדומה לזו של החולים האנושיים, אולם בשל הפגיעה החמורה שנגרמה מהמחלה, מרבית העכברים לא שרדו את השבועות הראשונים לחייהם, עוד לפני שניתן היה לערוך תצפיות מחקריות משמעותיות. מכך הסיקו החוקרות שהמודל העכברי מחקה היבטים במחלה האנושית, אך מציב אתגר משמעותי ביותר משום שלא ניתן ליצור מספיק עכברים לעבודת המחקר.
כדי לעקוף את הבעיה, הם השתמשו בכלי הנדסה גנטית כדי ליצור זן עכברים הנושא את המוטציה אך אינו מפתח תסמינים, ובכך מספק שגרים בהם חצי מהגורים הנולדים בריאים והשאר חולים. הצאצאים שנולדו עם המחלה הראו תסמינים דומים לאלה של ילדים חולים, רובם חיו מספר שבועות בלבד ורק בודדים שרדו על לגיל של שלושה חודשים. החוקרות בחנו את התנהגותם והתפתחותם בארבעה מועדים שונים: בגיל שבועיים (ינקות), 3 שבועות (הגיל שבו העכברים עוברים למזון מוצק, מקביל פחות או יותר לילדים בגיל שנה), 4 שבועות (מקביל בערך לילדים בגיל 6 שנים) ו-5 שבועות (תחילת הבגרות המינית).
פרופ' רובינשטיין: "בגלל שהמחלה נדירה כל כך, האופן בו היא מתקדמת עם הגיל אינו מוכר דיו. מודל העכברים סייע לנו לאפיין את תסמיניה בשלבים השונים, והמבחנים שביצענו העלו ממצאים מעניינים: התופעות הנוירולוגיות של אפילפסיה, היפראקטיביות ופגיעות מוטוריות קשות ניכרו בעכברים כבר מהינקות. הפגיעה הקוגניטיבית, לעומת זאת, הופיעה מאוחר יותר והחריפה בהדרגה. בנוסף, תוחלת החיים שלהם הייתה קצרה, רוב העכברים החולים לא שרדו עד גיל בגרות מינית".
למפות גנטיקה
בניסוי נוסף עקבו החוקרות אחר התקשורת בין תאי העצב במוחותיהם של עכברי המודל, בעיקר באזור המוח הקטן (הצרבלום), האחראי על המוטוריקה. הבדיקה הראתה שכבר בגיל שבועיים ישנם שינויים פתולוגיים המתבטאים בפעילות מופחתת של תאי העצב. בנוסף, בגילאים בוגרים יותר רמת הפעילות חוזרת לרמות תקינות, אך מתפתחת תקשורת לקויה בין תאי העצב. לבסוף, החוקרות מצאו שינויים במבנה תאי העצב עצמם. כל אלה עוזרים ללמוד על המנגנון המוביל למחלה.
בדיקות פעילות מוחית (EEG) שנערכו בעכברים החולים חשפו דפוס ייחודי שמאפיין את המחלה גם בבני אדם. "במרבית סוגי האפילפסיה הפרכוסים נגרמים על ידי שיבוש בפעילות המוחית, אך בין הפרכוסים קיימים פרקי זמן בהם הפעילות המוחית יחסית תקינה. במחלה הזאת, הן אצל הילדים והן בעכברים, הפעילות המוחית משובשת כל הזמן. יותר מכך: באמצעות מדדים ייעודיים שפיתחנו זיהינו שאותם הפרמטרים משתבשים אצל עכברים ובני אדם – ממצא המעיד יותר מכול על תקפות המודל.", מסבירה פרופ' רובינשטיין.
לאחר שווידאו כי המודל אכן מחקה בדיוק רב את המחלה האנושית, החלו החוקרות לבחון את השפעתן של תרופות שונות על התפתחות התסמינים. הם מצאו כי קטמין, תרופה שהוצעה בעבר לטיפול במחלה זו, דווקא גורמת להחרפת הפרכוסים. לעומת זאת, ממנטין, תרופה אחרת שנמצאת בשימוש למחלה זו, הביאה לשיפור חלקי בתפקוד המוחי, וכך גם פניטואין, תרופה נגד פרכוסים, שגם היא שיפרה חלק מהפרמטרים של הפעילות המוחית.
"מידול המחלה באמצעות מודל עכבר מהווה כלי חשוב לקבלת החלטות קליניות בטיפול בחולים במחלות נדירות. המודל מאפשר בחינת יעילות תרופות מוכרות וכן יעילות ובטיחות תרופות חדשניות, טרם בדיקתן על המטופל", מסבירה ד״ר הויזמן-קדם ומרחיבה "כך למשל, הממצאים שנמצאו במודל העכברי סייעו להבנה שהשימוש בממנטין יכול לסייע במניעת פרכוסים. שימוש במודל עכבר מאפשר לקבל מידע קריטי בנוגע לדרכי טיפול חדשות במחלות נדירות, בהן מספר החולים קטן מדי מכדי לאפשר ביסוס סטטיסטי רחב. במקרים אלו, ניסויים במודל חיה מספקים פריצת דרך משמעותית ומקדמים את היכולת להעניק רפואה מותאמת אישית.
"במחקר זה יצרנו מודל בעכברים של מחלה גנטית נדירה, הנגרמת על ידי מוטציה בגן GRIN2D. בעזרת המודל הצלחנו להבין טוב יותר את התקדמות המחלה, וגם לבחון את יעילותן של כמה תרופות קיימות. בימים אלה, במסגרת מחקרי המשך, אנו בוחנות טיפולים נוספים – תרופתיים וגנטיים, והגענו לתוצאות מבטיחות, כמו שיפור הקוגניציה והמוטוריקה והארכת תוחלת החיים של העכברים החולים. אנחנו מקווות מאוד שעבודתנו תביא בשורה ותקווה למשפחות ולילדים שמתמודדים עם המחלה הקשה והנדירה הזו ומחלות מוחיות הנגרמות ממנגנונים מוחיים דומים", מסכמת פרופ' רובינשטיין.
מחקר
גם לפני מיליון שנה נהגו לעשן את הבשר כדי להאריך את חיי המדף שלו
יכול להיות שכבר לפני מיליון שנה האדם הקדמון ידע ששווה לעשן בשר כדי לשמור עליו לאורך זמן? כך לפחות סבורים חוקרים מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום בפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין. המחקר החדש שלהם מציע תשובה עדכנית לשאלה שמעסיקה חוקרים כבר הרבה זמן: למה בעצם האדם התחיל להשתמש באש? לפי החוקרים, בני האדם הקדומים – שניזונו בעיקר מציד של חיות גדולות – היו צריכים את האש לא רק לבשל, אלא גם כדי לייבש ולעשן את הבשר, שלא יתקלקל ושלא יחטפו אותו טורפים. המסקנה הזו משתלבת בתיאוריה רחבה יותר שהחוקרים גיבשו, שלפיה בני האדם הפרהיסטוריים היו תלויים בקלוריות מהחיות הגדולות שצדו – תלות שהלכה והסתבכה ככל שגודלן של החיות הלך וקטן עם הזמן.
המחקר בוצע על ידי ד"ר מיקי בן-דור ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה. "ראשית השימוש באש היא נושא בוער בקרב חוקרי הפרהיסטוריה בעולם. קיימת הסכמה שלפני 400,000 שנה כבר היה השימוש באש נפוץ לצרכים ביתיים, ככל הנראה בעיקר לצליית בשר, ואולי גם לתאורה ולחימום. אך לגבי מה שקרה במהלך מיליון השנים שלפני כן יש מחלוקת", מסביר פרופ' ברקאי ממובילי המחקר ומוסיף "עד היום הועלו מגוון השערות בנוגע לסיבה בגללה החלו בני אדם קדומים להשתמש באש. במחקר זה ביקשנו לבחון נקודת מבט חדשה על הסוגייה".
"עבור האדם הקדום השימוש באש לא היה מובן מאליו, ובמרבית האתרים המתוארכים עד כ- 400,000 שנה לפני זמננו לא נמצאו עדויות לשימוש באש" מחזק את דבריו שותפו למחקר ד"ר בן-דור וממשיך "עם זאת, במספר אתרים בהחלט ניכר כי נעשה שימוש באש, אך לא נמצאו עצמות שרופות ועדויות לצליית בשר. אנחנו מבינים שבני האדם באותה עת, רובם מהטיפוס הומו ארקטוס, לא השתמשו באש באופן קבוע, אלא רק לעתים, במקומות מסוימים, ולמטרות מיוחדות. התהליך שנדרש לכך - איסוף חומרי בערה, הדלקת האש והשמירה עליה לאורך זמן - דרש מהם מאמץ רב, והם נזקקו למניע חזק, 'משתלם' מבחינה אנרגטית, כדי לעשות זאת. אנחנו העלינו סברה חדשה בנוגע למניע".
החוקרים סקרו את הספרות הקיימת אודות כל האתרים הפרהיסטוריים המוכרים המתוארכים בין 1.8 מיליון ל-800,000 שנה לפני זמננו, שנמצאו בהם עדויות לשימוש באש. מדובר ב-9 אתרים בעולם, בהם גשר בנות יעקב ומחצבת עברון בישראל, שישה אתרים באפריקה ואתר אחד בספרד. בנוסף, הם הסתמכו על מחקרים אתנוגרפיים העוסקים בהתנהלותם של ציידים לקטים בני זמננו, תוך התאמה לתנאים ששררו בסביבה הקדומה. מחקרם פורסם בכתב העת Frontiers in Nutrition.
"בדקנו מה משותף לתשעת האתרים הקדומים, וראינו שבכולם נמצאו עצמות רבות של בעלי חיים גדולים – בעיקר פילים, אך גם היפופוטמים, קרנפים ועוד. ממחקרים קודמים אנחנו יודעים שבעלי החיים האלה היו חשובים מאוד לתזונתם של בני האדם הקדומים, וסיפקו להם את מרבית הקלוריות להן נזקקו. הבשר והשומן של פיל אחד, לדוגמה, מכילים מיליוני קלוריות, שיכולים להזין קבוצה של 30-20 בני אדם למשך חודש שלם ואף יותר. פיל או היפופוטם שניצוד היה אם כן אוצר של ממש – מעין 'בנק' של בשר ושומן, שחייבים לשמור עליו ולשמר אותו במשך ימים רבים, שכן הוא נחשק על ידי טורפים אחרים וגם על ידי חיידקים", מסביר ד"ר בן-דור.
ניתוח הממצאים וחישוב היתרון האנרגטי המשמעותי של שימור ושמירה על בשר ושומן הביאו את החוקרים למסקנה חדשה, שלא הועלתה עד היום: האש שימשה את האדם הקדום לשתי מטרות חיוניות – ראשית, לשמור על הציד הגדול מפני טורפים אחרים ואוכלי נבלות שביקשו לגזול את 'האוצר', ושנית, לשמר את הבשר באמצעות עישון וייבוש, כך שלא יירקב, וניתן יהיה לאכול אותו לאורך זמן.
"במחקר זה אנו מציעים תפיסה חדשה לגבי הגורמים שהניעו את בני האדם הקדומים להתחיל להשתמש באש: הצורך לשמור על חיות גדולות שניצודו מפני טורפים אחרים, ולשמר את כמות הבשר העצומה לאורך זמן. סביר להניח שכאשר הופקה אש לצרכים אלה, היא שימשה מדי פעם גם לבישול – הפעם בעלות אנרגטית שולית אפסית. שימוש כזה יכול להסביר עדויות לצליית דגים לפני כ-800 אלף שנים בגשר בנות יעקב. התפיסה שאנו מציעים משתלבת היטב בתיאוריה גלובלית שאנו מגבשים בשנים האחרונות, המסבירה תופעות מרכזיות בפרהיסטוריה כהתאמות לציד וצריכה של חיות גדולות ואחר כך להיעלמותם ההדרגתית של בעלי החיים הגדולים ולצורך להשיג תמורה אנרגטית הולמת מניצול בעלי חיים קטנים יותר", מסכם פרופ' ברקאי.